היה או לא היה? שום דבר לא ברור. לא בתוך החיים בהווה ולא בזיכרונות העבר. גם כאן הזהות הסובייקטיבית, הפרטית, החד־פעמית מתמוססת אל תוך קולקטיב

יפתח אשכנזי, ניר ברעם, אשכול נבו, אורין מוריס, עילי ראונר — חמישה סופרים הכותבים את הקושי להבחין בין דוקומנט לפיקציה ובין אמת להמצאה ומטילים

טשולענט וגפילטע פיש עם חזרת, פשקווילים שמזהירים מלבוש לא צנוע, חנות קלטות ביידיש ושלטים שקוראים לביאת המשיח: במאה שערים עם עמוס עוז

כמו באפוסים הקדומים שבהם הגיבור יורד לשאול באמצע העלילה ועולה ממנו כדי לסיים אותה, כך בשירי חיים גורי, העלילה אינה כבולה לחייהם של הגיבורים.

האם אפשר לשלב עדויות וזוויות כל כך סותרות זו את זו ולהכיל אותן במילה מסכמת ברורה — "טבח" או "קרב לגיטימי"?

הרבה שנים לא ראינו סרט כזה, שבו הצופה יודע באופן כל כך ברור ומוחלט איפה הצדק ומוכן לעלות על בריקדות ולהילחם למענו.