חזון נפלא ובלתי אפשרי: ירושלים של א.ב. יהושע

פורסם במוסף ספרים של ידיעות אחרונות ב-24 ביוני 2022

---

הספר מר מאני מורכב מחמש שיחות שבהן נפרשת ההיסטוריה של המשפחה בסדר כרונולוגי הפוך, מהסוף להתחלה, משנת 1988 ואחורנית עד ל-1848. תוך כדי הליכה לאחור כנגד הזמן, הולך הספר גם נגד ההיסטוריה היהודית והציונית בניסיון לבטל אותה או להחזיר אל תוכה את כל מה שהדחיקה ודחתה.

אבל בני משפחת מאני, גיבורי הספר, מסרבים להיכלא בתוך הזמן ההפוך הזה שהקצה להם הסופר, והם חורגים ממנו כדי לטייל במרחב, ובעיקר בתוך הסמטאות והחצרות של ירושלים. משם הם מעלים באוב את רוחות העבר שנשכחו על ידי ההיסטוריה המשפחתית, הלאומית והדתית, ומטילים את עצמם אל תוך "ערבובית הזהויות" והתרבויות הממלאת את העיר.

בשיחה הראשונה, הגר, שהיא בת קיבוץ, פוגשת בירושלים את השופט מאני ומתוודעת אל משפחתו הספרדית. בעקבותיו היא נעה ברחבי העיר, בין הערבים, הנוצרים והספרדים, מבית הקברות בהר הזיתים לאוגוסטה ויקטוריה, בין כנסיה למסגד, בין הר העצה הרעה לעיר המערבית. את הטיול שלה בירושלים היא מסכמת כשהיא אומרת "נהפכתי ביום הזה לירושלמית אמיתית, ספרדיה מבולבלת בריח הערבים". בשיחה הרביעית משה מאני הוא זה שממזג בין מרחבי העיר, כשהוא מקים בה קליניקה פתוחה, מרובת גזעים, על-דתית "ומרובת זהויות". התנועה הזאת בין הזהויות שחוזרת בכל פרקי הספר, הופכת למערבולת אמיתית בפרק החמישי.

אברהם מאני מגיע לירושלים לביקור אצל בנו וכלתו, ומגלה שהבן נשבה ברעיון אחד שממלא את כל כולו: הוא מאמין שהמוסלמים היושבים בארץ אינם אלא יהודים ששכחו את יהדותם, או "שעדיין אינם יודעים שהם יהודים", ועליו מוטל לחזור ולגלות להם את מה ששכחו. לשם כך הוא עוזב את ביתו ואת אשתו, פורץ את תחומי המושב היהודי ומבלה את רוב זמנו ברובעים הנוצריים והמוסלמיים של העיר, שבהם הכל מתחבר "ואין חציצה שאין להבקיע." את הגיאוגרפיה של העיר הזאת מתאר אביו מניסיונותיו הוא: "ובכן, אם אדם, למשל, עולה במדרגות של ארדיטי, יוכל למשוך מאצלו לגג של בכור ג'יניאו ולרדת בעד המיטבח שלהם בלא קושי אל החצר של הפטריארך [...] ומשם אל [...] חנות הירקות של אדון בכר [...] וכבר באים מאחורי ארון הקודש של בית הכנסת הקטן של אנשי ריבלין, שאם הם בתפילה ישהה עמם מעט להתפלל עמם, אפילו הם אשכנזים. ואם אך קוראים משניות, ילך כאילו אל בית הכבוד שלהם, שמשותף גם לשומר של לישכת הווקף, שאפילו נראה מנומנם, תמיד יקח חצי מג'ידי ובלי קושי יעביר כל אחד דרך האולם הגדול של חכמי הקוראן, ומוציא את האדם תיכף אל הסמטה".

כאן, בין החצרות, הבריכות והסמטאות, משוטט הבן, יוסף, ומנסה לשכנע את המוסלמים לחזור אל יהדותם. בכך עוזר לו הקונסול האנגלי בירושלים, המאמין שהיהודים אינם אלא נוצרים העתידים לחזור אל חיק הנצרות, ולכן הוא רואה בהם לא בני-אדם בשר ודם, אלא "גיבורים של ספרות, שיצאו מן הברית הישנה ועתידים להיכנס בקץ הימים אל הברית החדשה, ורק צריך בינתיים להשגיח שלא ייכנסו בטעות לספר אחר". בסופו של דבר אין זה ברור לגמרי מה מתכוון הבן להשיג. האם הוא אכן מנסה להזכיר למוסלמים שהם בעצם יהודים, או אולי להפך, לשכוח שהוא עצמו יהודי ולנוע בין הזהויות, היהודית והמוסלמית ואולי גם הנוצרית. שני התהליכים הללו אינם מבטאים אלא תשוקה אחת "שאינה יודעת שבעה, שמבקשת לצרף תמיד בין הבריות ולהילחם במה שנראה לו הסתגרות או התבודדות".

אביו של יוסף מאני מנסה להחזיר אותו אל השושלת של משפחת מאני, להזכיר לו את תפקידו – להוליד בן. אבל הוא נחלץ מהשושלת ומהתפקיד שהוטל עליו, ובמקום לבלות בלילות במיטתה של אשתו הוא מסתובב ברובעיה של העיר. מנסה להיטמע בין התושבים, מבלי לאבד את זהותו היהודית, להתקיים בחוץ ובפנים כאחד, בין הזהויות והעדות, לעבור ביניהן כפי שהוא ואביו עוברים בסמטאות של העיר. שניהם כלואים אמנם בתוך השושלת הלאומית, הדתית והמשפחתית שלהם, ובכל זאת יוסף מאני פורץ מסלולים החוצה מתוך הזמן ההיסטורי המוביל את שושלת מאני, אל מרחביה הפתוחים של העיר ירושלים.

שם במרחבים הללו כשהוא מגיע אל הרחבה של כיפת הסלע, אל לב ליבו של העולם המוסלמי, הוא נרצח. אמנם הוא מת אבל החזון שלו על חברה רבת זהויות ותרבויות נותר והוא מוליך את הספר מפרק לפרק, מסופו אל תחילתו ומתחילתו אל סופו. החלום הזה הוא לא רק חלומו של גיבור הספר, יוסף מאני, זהו גם חלום העיר עצמה והוא צומח מתוך הסמטאות, החצרות, המחסנים והחנויות, מתוך המרחב הרב תרבותי שבו הוא מתמזג ובו הוא נעקד ונרצח.

א.ב. יהושע שהאמין שנים בשתי מדינות לשני עמים, הטיף בשנים האחרונות למדינה דו לאומית. כשהוא תיאר את אותה מדינה דו לאומית קשה היה שלא לראות את ירושלים של הגיבור שלו, שבה אפשר לעבור בקלות כזאת מהגג של בכור ג'ניאו אל החצר של הפטריארך ודרך בית השימוש שמאחורי ארון הקודש להגיע ללשכת הוואקף.

החזון הזה על מדינה מעורבת נלקח בוודאי מזכרון העיר המעורבת שבה חיה משפחת מאני ובה חי גם יהושע עצמו בימי ילדותו, ימי המנדט. בחזון הנפלא הזה שנראה היום כל כך בלתי אפשרי, דבק א.ב יהושע בשנותיו האחרונות. צריך לקוות שיהיו לו ממשיכים גם לאחר שהסופר שכתב עליו כבר איננו.

זאת בתנאי ששוכחים מה עלה בגורלו של הגיבור שחלם אותו.