המים והבאר

קטע שלא פורסם

---

אני לא זוכרת את שם הספר או את שם מחברו, אבל אני זוכרת שלילד קראו יורם, שזה היה בקיבוץ, חפרו שם באר ואני זוכרת שהרגע שבו פרצו מים מהאדמה, היה רגע של אושר. ערב ערב לפני השינה אבא שלי ואני היינו חורגים משעת כיבוי האורות, כדי להגיע אל הרגע הזה. הוא אהב לחזור אל אותו ספר כי התגעגע לקיבוץ שעזב ואני הייתי מוכנה לשמוע אותו שוב ושוב כדי לוודא שהבאר לא התייבשה והמים עדיין זורמים.

זה התקשר היטב לאוטו הירוק של תנובה ולפרפר הנחמד, לכל מה שהתרחק ונעלם בבוקר, אבל לבטח יחזור בערב. ומה בדיוק היה הקשר? פשוט מאוד, במקום שבו האוטו הוא שלנו, לא רק שלי והמים משקים את השדות של כולנו, כל מי שנוסע ולו גם רחוק, יחזור. לכן כשראיתי לאחר שנים את החלוץ בסרט "עבודה", חוצב בקצב כל כך אירוטי באר באדמה זה לא הצחיק אותי כי הבאר היתה אותה באר ישנה מהספר על יורם וגם את כל חברי הקיבוץ שרקדו סביבה, הכרתי מאותו ספר.

מאז הבאר של הלמר לרסקי לא נתקלתי יותר בבארות, להיפך, ראיתי הרבה סרטים על אנשים שתועים במדבר ובמקרים רבים תעיתי יחד איתם. אבל בעוד הם חיפשו את הדרך הביתה, אני המשכתי לחפש אתם את הדרך אל אותה באר בספר על יורם ואני ממשיכה לחפש אותה גם בספרים ובסרטים אחרים. עד היום.