העיר עולה בלהבות, הר הבית בוער, ועכשיו לברוח מכאן, גם אם ארצה, כבר אי־אפשר.

זה לא הרוצחים אלא הנרצחים, אביו של אדיפוס, אחיה של אנטיגונה, אגממנון, כולם יצאו עכשיו מתוך קבריהם ולא נותנים לו מנוח.

מירון נכנס כאן אל תוך דמותו של הסופר, ומשמיע את קולו בגוף ראשון, כך שניתן להגדיר את הקריאה בסיפור הזה כקריאה ספרותית

לפני מותו, בבית החולים בילינסון, כשהוא יודע שהוא קרוב לסוף חייו, כתב זלמן שזר, מי שהיה נשיאה השלישי של מדינת ישראל, שני שירים לרחל המשוררת

כמו אודיסאוס הכל מוביל אותה הביתה ואין צורך שהסופר יזכיר לנו זאת, האזכור נמצא במילים, בקצב, בטקסט עצמו: "'אודיסאוס שבעופות' – ואף יותר מכך

היא לא בטוחה בכלום. כי הטלפון כבר נעלם, והנכד וכל רחוב היסמין נעלמים יחד איתו, ממספר אחד עד מספר עשרים