נורית גרץ
ביקורות
אל מה שנמוג
יעל דיין
הארץ
"הכתיבה היא כתיבת סופרות ותענוג ונועם הקריאה גדולים כגודל עדינות הנפש, טוב הלב והסלחנות של הכותבות".
שמעון פרס
מעריב
"מעולם לא קראתי ספר שבו האלגנציה הספרותית נפגשת עם האמת האישית (כולל מפח נפש) בשלמות כה מרגשת, כה בלתי נשכחת. זהו ספר שאסור להחמיצו, והמעט בו מחזיק מרובה".
אבנר שץ
"תמונה ספרותית מבריקה, עצובה, משעשעת, מרתקת, תזזיתית, ובקצרה: ספרות במיטבה (...) זהו מסע שמעניק משמעות וצבע ועומק לחיים שלמים, כפי שצריך לעשות כל מסע ספרותי הגון".
על דעת עצמו
רינו צרור
מעריב
"ספרה של נורית גרץ על עמוס קינן, על דעת עצמו, הוא שיעור חד פעמי במעשה הדוקומנטרי. נוקב וחם, ישיר ואוהב וכואב, מודל נפלא לכותבי ביוגרפיה.... יצירת מופת הגיעה אלינו... לא בא כטעם הזה לפינו כבר שנים רבות".
ירון לונדון
ידיעות אחרונות
"הביוגרפיה של עמוס קינן – על דעת עצמו...כתובה ביד אמן. הסופרת, רעייתו נורית גרץ, יורדת לשורש נשמת גיבורה המיוסר ואת ממצאיה היא פורשת ללא כחל ושרק. מעשה אמיץ".
יאיר גרבוז
ידיעות אחרונות
"כל מה שיאמר על הספר החשוב הזה יהיה חלקי...התחלתי לקרוא ולא הנחתי את הספר עד שסיימתי, ומאז הוא לא מניח לי...חוויה קשה ומטלטלת שבשום אופן לא הייתי מוכן לוותר עליה".
ים ביני לבינך
אתי סרוסי
15/04/2015
"הספר מומלץ ביותר: כוחו בסגנונו הנפלא, ובשליטה בפרטים הקטנים המרכיבים את תמונת חייהם של רחל ומיכאל. כוחו גם באהבה ובחמלה שהסופרת רוחשת לגיבוריה, ואי אפשר שלא לחוש כלפיהם בדיוק כמוה."
עופרה עופר אורן
05/11/2015
"החלקים המקסימים ביותר ברומן הם אלה שבהם מעניקה המספרת את דמיונה לדמותו של מיכאל. רחל – רָיָה, כך מסתבר היה שמה הרוסי – הפסיקה לכתוב לו, אבל הוא "ימשיך לדאות אליה לשם על גבי המילים והתמונות." נורית גרץ רואה בעיני רוחה את רחל, את המקום שבו היא מתקיימת – "הדירה הקודרת, החשוכה, עמוסת הרהיטים", את בדידותה, ואת כל המראות האלה היא מייחסת למיכאל, דמות בדויה למעשה, ויציר רוחה."
משה גרנות
עיתון 77
"רחל זכתה באמת ביוצרת רגישה שהזדהתה בכל נימי נפשה עם מארג החיים הנפתל והנוגה שלה ושל מיכאל ברנשטיין. המון ידע, מסירות, ובעיקר - לב רגֵש, הושקעו בספר זה, והוא אכן מגיע אל הלב."
אתי סרוסי
15/04/2015
"הספר מומלץ ביותר: כוחו בסגנונו הנפלא, ובשליטה בפרטים הקטנים המרכיבים את תמונת חייהם של רחל ומיכאל. כוחו גם באהבה ובחמלה שהסופרת רוחשת לגיבוריה, ואי אפשר שלא לחוש כלפיהם בדיוק כמוה."
עופרה עופר אורן
05/11/2015
"החלקים המקסימים ביותר ברומן הם אלה שבהם מעניקה המספרת את דמיונה לדמותו של מיכאל. רחל – רָיָה, כך מסתבר היה שמה הרוסי – הפסיקה לכתוב לו, אבל הוא "ימשיך לדאות אליה לשם על גבי המילים והתמונות." נורית גרץ רואה בעיני רוחה את רחל, את המקום שבו היא מתקיימת – "הדירה הקודרת, החשוכה, עמוסת הרהיטים", את בדידותה, ואת כל המראות האלה היא מייחסת למיכאל, דמות בדויה למעשה, ויציר רוחה."
משה גרנות
עיתון 77
"רחל זכתה באמת ביוצרת רגישה שהזדהתה בכל נימי נפשה עם מארג החיים הנפתל והנוגה שלה ושל מיכאל ברנשטיין. המון ידע, מסירות, ובעיקר - לב רגֵש, הושקעו בספר זה, והוא אכן מגיע אל הלב."
מה שאבד בזמן
יובל פלוטניק
ידיעות אחרונות
"כמו בספריה הקודמים של גרץ, "אל מה שנמוג", "על דעת עצמו" ו"ים ביני ובינך", גם כאן הקוראים לומדים שלעתים ספרות משמעה תיעוד ותיעוד משמעו ספרות. "מכל מה שאת יודעת עליי היית יכולה לכתוב ביוגרפיה שלי", אמר עוז. חלף הזמן, וגרץ ישבה וכתבה".
נעמה מעוז
"באופן פרדוקסלי דבר אינו אובד בזמן. נורית מנציחה קטעי ספרות של עוז, פתקים והגיגים קטנים, לצד התכתבויות ודברי ביקורת של אחרים.
האופן בו כורכת הסופרת את חייו הפצועים והנסתרים של עוז עם שיאי חיי היצירה שלו, תוך כדי מעברים טבעיים אחורה וקדימה בזמן, הופך מה שביקש להיות ביוגרפיה של אדם, לביוגרפיה של קשרים.
הספר של גרץ מאפשר למה שעשוי לאבד בזמן, להדהד ביתר שאת, ולדחוק את הזמן הצידה".
לאה דור ענבל
עיתון 77
"את הספר של גרץ אפשר לדמות למעין פסקול מוצלח, לתמונת קולנוע מהפנטת, הפורשת ומפרשת את קורות חייו של עוז, עד הגיעה לשיא; כל זאת בתנועה מתמשכת של צלילים המלווים מסע ממשי, פסיכולוגי ואמנותי. והנה דווקא בשיא זה, אחוזים כמדומה, רגעי חייו האחרונים של עוז, שכן, לצד גילויי אהבה לאם הוא מבטא ברגעים אלה, איזו בקשת אהבה להכל - שיאהבו אותו גם החורשה, גם הגבעות הרחוקות, ושהוא יאהב אותם. קווי המנעד הרגשיים שלו רחבים אז, כבהתגלות".
יובל פלוטניק
ידיעות אחרונות
"כמו בספריה הקודמים של גרץ, "אל מה שנמוג", "על דעת עצמו" ו"ים ביני ובינך", גם כאן הקוראים לומדים שלעתים ספרות משמעה תיעוד ותיעוד משמעו ספרות. "מכל מה שאת יודעת עליי היית יכולה לכתוב ביוגרפיה שלי", אמר עוז. חלף הזמן, וגרץ ישבה וכתבה".
נעמה מעוז
"באופן פרדוקסלי דבר אינו אובד בזמן. נורית מנציחה קטעי ספרות של עוז, פתקים והגיגים קטנים, לצד התכתבויות ודברי ביקורת של אחרים.
האופן בו כורכת הסופרת את חייו הפצועים והנסתרים של עוז עם שיאי חיי היצירה שלו, תוך כדי מעברים טבעיים אחורה וקדימה בזמן, הופך מה שביקש להיות ביוגרפיה של אדם, לביוגרפיה של קשרים.
הספר של גרץ מאפשר למה שעשוי לאבד בזמן, להדהד ביתר שאת, ולדחוק את הזמן הצידה".
לאה דור ענבל
עיתון 77
"את הספר של גרץ אפשר לדמות למעין פסקול מוצלח, לתמונת קולנוע מהפנטת, הפורשת ומפרשת את קורות חייו של עוז, עד הגיעה לשיא; כל זאת בתנועה מתמשכת של צלילים המלווים מסע ממשי, פסיכולוגי ואמנותי. והנה דווקא בשיא זה, אחוזים כמדומה, רגעי חייו האחרונים של עוז, שכן, לצד גילויי אהבה לאם הוא מבטא ברגעים אלה, איזו בקשת אהבה להכל - שיאהבו אותו גם החורשה, גם הגבעות הרחוקות, ושהוא יאהב אותם. קווי המנעד הרגשיים שלו רחבים אז, כבהתגלות".
ממילא גורלך נחרץ
זיוה שמיר
ידיעות אחרונות
"גרץ מאמינה בכוחה של הכתיבה לשנות את המציאות ולצקת לתוכה תכנים שלא היו בה. היא אפילו מאמינה ביכולתה של הספרות להאריך את החיים."
אבי גרפינקל
הארץ
"הספר שלפנינו הוא יד שנשלחת מין ההווה אל העתיד, אל הנצח... 'ממילא גורלך נחרץ' הוא ספר מרתק ומעורר מחשבה, מלא כאב, יופי ונחמה."
יגאל שוורץ
"ממילא גורלך נחרץ הוא ספר גלוי עיניים. נורית גרץ, שיצרה נוסח חדש של רומן... כותבת כאן מחדש את אדיפוס המלך ומחלצת ממנו, באומץ, ברגישות ובפיכחון בהיר, את סיפור התקופה שלנו ואת הסיפור האינטימי שלה עצמה."